ההיסטוריה של IVF: מ’תינוקת המבחנה’ הראשונה ועד היום

המחקר המוקדם מאחורי IVF

הפריה חוץ-גופית לא הופיעה בין לילה. היא צמחה מתוך עשרות שנות מחקר ברפואת הפוריות שהחלו בתחילת המאה העשרים, כאשר חוקרים ניסו לראשונה להבין כיצד ניתן להפרות ביציות וזרע מחוץ לגוף האדם. מדענים בילו את שנות ה-30, ה-40 וה-50 של המאה העשרים בחקר הפריה בארנבים, עכברים ובעלי חיים אחרים, תוך פענוח הדרגתי של הביולוגיה של הבשלת ביציות, הכשרת זרע (קפסיטציה) והתפתחות עוברית. מחקר בבעלי חיים זה הניח את היסודות המדעיים שבסופו של דבר יאפשרו IVF אנושי, אך במשך שנים, יישום ממצאים אלה על בני אדם נותר יעד רחוק ושנוי במחלוקת.

רוברט אדוארדס, פטריק סטפטו והתינוקת הראשונה שנולדה באמצעות IVF

הפריצה הגיעה דרך שותפות בין שני מומחים בריטים: רוברט אדוארדס, פיזיולוג שבילה שנים בחקר הבשלת ביציות והפריה אנושית במעבדה, ופטריק סטפטו, גינקולוג וחלוץ ניתוחי לפרוסקופיה שידע לשאוב ביציות בבטחה ישירות משחלות האישה. השניים פעלו יחד החל מסוף שנות ה-60, עם תרומה חיונית מהאמבריולוגית והאחות ג’ין פרדי, והצוות עמד בשנים של ניסיונות כושלים וספקנות מצד חלקים בקהילה הרפואית לפני שהשיג הצלחה.

ב-25 ביולי 1978, נולדה לואיז בראון באולדהאם שבאנגליה, והפכה לתינוקת הראשונה בעולם שנוצרה באמצעות הפריה חוץ-גופית. לידתה הייתה לתופעה עולמית, שדווחה נרחבות כהגעתה של “תינוקת המבחנה” הראשונה, והיא הוכיחה שהפריה מחוץ לגוף האדם יכולה להוביל להיריון בריא ולילד בריא. לידתה של לואיז בראון סימנה את ההתחלה האמיתית של IVF קליני כטיפול לאי-פוריות, ולא רק כניסוי מעבדתי.

פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, 2010

יותר משלושה עשורים לאחר מכן, ב-2010, זכה רוברט אדוארדס בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על פיתוח ההפריה החוץ-גופית. ועדת נובל הכירה ב-IVF כאחד ההישגים הרפואיים המשמעותיים ביותר של המאה העשרים, אחד שסייע מאז למיליוני אנשים ברחבי העולם להקים משפחות. פטריק סטפטו, שנפטר ב-1988, לא יכול היה לחלוק בכבוד, מכיוון שפרס נובל אינו מוענק לאחר המוות, אך החידושים הכירורגיים שלו נותרים מרכזיים בסיפור ייסודו של IVF.

אבני הדרך המרכזיות ששינו את פני ה-IVF

מאז 1978, IVF התפתח מהצלחה בודדת ומאומצת לתחום רפואי מתוחכם ומונע טכנולוגיה. מספר אבני דרך בולטות כנקודות מפנה.

הזרקת זרע תוך-ציטופלזמית (ICSI), 1992

לפני תחילת שנות ה-90, אי-פוריות חמורה מגורם גברי הייתה אחד המכשולים הקשים ביותר להתגברות. זה השתנה עם הכנסת ICSI, טכניקה שבה זרעון בודד מוזרק ישירות לתוך ביצית כדי להשיג הפריה. חידוש זה פתח את IVF לזוגות המושפעים מספירת זרע נמוכה, תנועתיות זרע ירודה, או בעיות פוריות גבריות אחרות שבעבר הפכו הריון באמצעות IVF לקשה ביותר.

גידול עוברים לשלב הבלסטוציסט

הליכי IVF מוקדמים החזירו בדרך כלל עוברים לרחם כבר יומיים או שלושה ימים לאחר ההפריה. ככל שמצעי גידול מעבדתיים השתפרו, אמבריולוגים הפכו מסוגלים לגדל עוברים במשך חמישה או שישה ימים, עד לשלב הבלסטוציסט. גידול לבלסטוציסט מאפשר לאמבריולוגים לצפות בהתפתחות העובר לזמן ארוך יותר ולבחור עוברים בעלי פוטנציאל התפתחותי גבוה יותר, ובכך לשפר את הסיכויים להיריון מוצלח.

הקפאת עוברים וויטריפיקציה

היכולת להקפיא עוברים לשימוש עתידי הייתה התקדמות משמעותית נוספת, שאפשרה למטופלים לשמר עוברים עודפים ממחזור IVF בודד במקום להשליך אותם. שיטות הקפאה מוקדמות הסתמכו על טכניקות הקפאה איטית. עם הזמן, אלה הוחלפו במידה רבה בויטריפיקציה, תהליך הקפאה מהיר במיוחד המונע היווצרות גבישי קרח מזיקים. הוויטריפיקציה שיפרה באופן דרמטי את שיעורי ההישרדות של העוברים לאחר ההפשרה והפכה את החזרת העוברים הקפואים לאפשרות אמינה ונפוצה בטיפולי פוריות.

בדיקה גנטית טרום-השרשתית (PGT)

פותחה לראשונה בתחילת שנות ה-90, בדיקה גנטית טרום-השרשתית מאפשרת לאמבריולוגים לסנן עוברים לזיהוי הפרעות כרומוזומליות או מצבים גנטיים תורשתיים ספציפיים לפני ההחזרה. טכנולוגיה זו העניקה למטופלים, במיוחד לאלה עם היסטוריה משפחתית של מחלה גנטית או הפלות חוזרות, מידע נוסף להנחיית בחירת העוברים.

הדמיית עוברים בזמן-אמת (Time-Lapse)

לאחרונה יותר, אינקובטורים עם מצלמות מובנות המאפשרות צילום ברצף אפשרו לאמבריולוגים לעקוב אחר התפתחות העוברים באופן רציף, מבלי להוציא את העוברים מתנאי אינקובציה יציבים כדי לבדוק אותם תחת מיקרוסקופ. תצפית רציפה זו מספקת למרפאות נתונים נוספים על אופן החלוקה וההתפתחות של העוברים, ותומכת בבחירת עוברים מושכלת יותר.

הקפאת ביציות

התקדמות הוויטריפיקציה שינתה גם את הקפאת הביציות (אואוציטים). מה שנחשב פעם להליך ניסיוני הפך לאפשרות אמינה לשימור פוריות, בין אם מסיבות רפואיות, כמו לפני טיפול בסרטן, ובין אם לתכנון משפחה אישי או תעסוקתי. הקפאת ביציות היא כיום חלק מבוסס היטב ברפואת הפוריות המודרנית.

החזרת עובר בודד

בשנים הראשונות של IVF, מרפאות החזירו לעיתים קרובות מספר עוברים בו-זמנית כדי לשפר את סיכויי ההיריון, מה שגם הגביר את הסבירות לתאומים או להריונות מרובי עוברים ברמה גבוהה יותר ואת הסיכונים הבריאותיים הכרוכים בהריונות מרובי עוברים. ככל שטכניקות בחירת העוברים ושיטות הגידול השתפרו, מרפאות רבות עברו להחזרת עובר בודד כדרך לתמוך בהריונות בריאים של עובר יחיד תוך שמירה על שיעורי הצלחה גבוהים.

כיצד השתפרו שיעורי ההצלחה והבטיחות לאורך העשורים

כל אחת מאבני הדרך הללו נבנתה על קודמתה. מצעי גידול טובים יותר, טכניקות מעבדה מדויקות יותר, כלי בחירת עוברים משופרים ושיטות הקפאה מעודכנות הפכו יחד את IVF להליך צפוי ומוצלח בהרבה ממה שהיה ב-1978. גם פרוטוקולי גירוי השחלות הפכו מותאמים יותר אישית, מה שסייע להפחית סיכונים כגון תסמונת גירוי יתר שחלתי, בעוד שהתקדמות באמבריולוגיה הפחיתה את ההסתמכות על החזרת מספר עוברים כדי להשיג היריון. מה שהחל כהליך ניסיוני שזמין במרפאה בודדת מתבצע כיום במרכזי פוריות ברחבי העולם, נתמך בעשרות שנים של מחקר מפורסם ושיפור מתמיד.

היכן עומד IVF כיום

כמעט חמישים שנה לאחר לידתה של לואיז בראון, IVF הפך לתחום מבוסס ונחקר היטב ברפואת הפוריות. מרפאות פוריות מודרניות משלבות את הטכניקות הבסיסיות שחלוצו על ידי אדוארדס, סטפטו ופרדי עם מדע מעבדתי, אמבריולוגיה ופרוטוקולי טיפול במטופלים המשתפרים ללא הרף. ב-GynoLife IVF בקפריסין, הצוות שלנו נשען על היסטוריית חדשנות רבת-עשורים זו כדי לתמוך במטופלים בינלאומיים לאורך כל מסע הפוריות שלהם, תוך שימוש בטכניקות מבוססות ומגובות ראיות במסגרת קלינית מודרנית.

אם את/ה בוחן/ת את האפשרויות שלך ורוצה להבין אילו טכניקות IVF עשויות להתאים למצבך, הצוות שלנו כאן כדי לעזור. קבע/י פגישת ייעוץ עם GynoLife IVF כדי לדון במסע הפוריות שלך עם מומחה מנוסה.