כמה ביציות וזקיקים דרושים בהפריה חוץ גופית? מדריך לספירת ביציות

אחת השאלות שהכי מעסיקות זוגות שמתחילים טיפול הפריה חוץ גופית היא “כמה ביציות צריך שיהיו” או “כמה זקיקים צריכים להיות”. למעשה, אין “מספר מספיק” יחיד בתהליך; השלב שמתחיל בגירוי שחלתי עובר דרך שלבים רבים – מזקיק, לביצית שנאספה, לביצית בשלה, לביצית מופרית, לעובר, ובסופו של דבר לבלסטוציסט הניתן להחזרה – ובכל שלב מתרחשת ירידה טבעית. במאמר זה נסביר כיצד פועלת השרשרת הזו, מדוע המספר לבדו אינו הגורם הקובע, ומהן הציפיות הריאליות שכדאי שיהיו לכם.

מזקיק לעובר הניתן להחזרה: התהליך שלב אחר שלב

בטיפול הפריה חוץ גופית, השחלות מגורות באמצעות זריקות הורמונליות, וכתוצאה מכך מתפתחים שקיקי נוזל המכילים תא ביצית – כלומר זקיקים. מספר הזקיקים הנעקב באולטרסאונד נותן מושג לגבי מספר הביציות שניתן יהיה לקבל בשלב השאיבה (OPU); אך לא בהכרח יוצאת ביצית מכל זקיק. התהליך מתקדם בערך בסדר הבא:

• ספירת זקיקים אנטרליים: מאגר הזקיקים בעל פוטנציאל ההתפתחות באותו מחזור, הנקבע באולטרסאונד לפני הטיפול.
• ספירת הזקיקים המתפתחים לאחר הגירוי: מספר הזקיקים הגדלים בעקבות הטיפול ההורמונלי.
• מספר הביציות שנאספו: תאי הביצית הנשאבים מהזקיקים בהליך OPU.
• מספר הביציות הבשלות (MII): אלה שהגיעו לבשלות המתאימה להפריה מבין הביציות שנאספו.
• מספר הביציות המופרות: אלה מבין הביציות הבשלות שהופרו בהצלחה עם הזרע.
• מספר העוברים: המבנים המתחילים להתחלק וממשיכים בהתפתחותם לאחר ההפריה.
• מספר הבלסטוציסטים: עוברים המגיעים בימים 5-6 לשלב התפתחות מסוים, המתאימים להחזרה או להקפאה.
• מספר העוברים הניתנים להחזרה/באיכות טובה: עוברים שנמצאים מתאימים להחזרה מבחינה גנטית ומורפולוגית.

בכל חוליה בשרשרת הזו, המספר יורד; ולכן זה נחשב תקין שיש הבדל גדול בין מספר הזקיקים בתחילת התהליך למספר העוברים הניתנים להחזרה בסופו.

כיצד מתבצע מעקב אחר הזקיקים בתהליך הגירוי?

בתקופת הגירוי המתחילה עם זריקות הורמונליות, הרופא/ה עוקב/ת אחר גודל ומספר הזקיקים באמצעות בדיקות אולטרסאונד ובדיקות דם המבוצעות במרווחים סדירים. מעקב זה מאפשר גם להתאים את מינון התרופה בעת הצורך, וגם לתכנן את שאיבת הביציות בזמן המתאים ביותר. הגעת הזקיקים לגודל מסוים מסמנת שתהליך ההבשלה של הביציות בתוכם עומד להסתיים, ותזמון זריקת הטריגר נקבע בהתאם. בזכות מעקב הדוק זה, המטרה היא הן איתור מוקדם של סיכונים כמו OHSS, והן ביצוע השאיבה ברגע היעיל ביותר.

מדוע יש ירידה בכל שלב?

ירידה זו אינה אומרת שהטיפול לא מצליח; היא חלק טבעי מהביולוגיה. לא כל זקיק בהכרח מכיל ביצית בשלה, לא כל ביצית בהכרח בשלה מספיק להפריה, לא כל ביצית מופרית בהכרח ממשיכה בחלוקה בריאה, ולא כל עובר בהכרח מגיע לשלב הבלסטוציסט. גורמים רבים – כמו איכות הביצית והזרע, המבנה הכרומוזומלי של העובר ותנאי המעבדה – משפיעים על האובדן בשלבים אלה. לכן, בהסבר למטופלות, הרופאים מתמקדים לרוב לא כל כך בשאלה “כמה ביציות נאספו”, אלא בשאלה “לכמה עוברים באיכות טובה הגענו”.

יותר ביציות לא תמיד מביא לתוצאה טובה יותר

איסוף מספר גדול של ביציות אינו אומר בהכרח יותר עוברים בריאים או סיכוי גבוה יותר להיריון. איכות הביצית לרוב קובעת יותר מהכמות; תוצאה שהתקבלה ממספר קטן אך איכותי של ביציות יכולה להיות חיובית יותר מתוצאה שהתקבלה ממספר גדול של ביציות באיכות נמוכה. בנוסף, התפתחות מספר מוגזם של זקיקים עלולה להעלות את הסיכון לתסמונת גירוי יתר שחלתי (OHSS). לכן פרוטוקולי הטיפול מתוכננים באופן אישי; המטרה אינה “כמה שיותר ביציות אפשר”, אלא תגובה בטוחה ומאוזנת, המתאימה לגיל המטופלת, למלאי השחלתי שלה ולמצבה הבריאותי הכללי.

השפעת הגיל על כמות ואיכות הביציות

ככל שגיל האישה עולה, גם מספר הביציות במלאי השחלתי וגם איכותן נוטים לרדת. במחזור טיפול המבוצע בגיל צעיר, בדרך כלל יכולים להתפתח יותר זקיקים, וסבירות גבוהה יותר שהביציות המתקבלות תקינות מבחינה כרומוזומלית, בעוד שבגילאים מתקדמים, גם מספר הביציות הנאספות עלול לרדת וגם שיעור ההפרעות הכרומוזומליות עלול לעלות. לכן הגיל הוא גורם חשוב בתכנון הטיפול ובניהול הציפיות; חשוב לזכור שאותו מספר של ביציות או זקיקים יכול להוביל לתוצאות שונות בקבוצות גיל שונות.

מה מראים AMH וספירת זקיקים אנטרליים?

בדיקת דם להורמון אנטי-מולריאני (AMH) וספירת הזקיקים האנטרליים (AFC) הנמדדת באולטרסאונד, הם שני מדדים בסיסיים הנותנים מושג לגבי המלאי השחלתי ומשמשים לחיזוי התגובה לטיפול. ערכי AMH ו-AFC גבוהים בדרך כלל מצביעים על תגובה עם יותר זקיקים לטיפול הגירוי, בעוד שערכים נמוכים מצביעים על תגובה מוגבלת יותר שניתן לצפות לה. עם זאת, ערכים אלה מציינים בעיקר את מספר הביציות הצפוי ואת אופן תכנון פרוטוקול הטיפול; אחד הגורמים החשובים ביותר המשפיעים על האיכות עדיין הוא הגיל. לכן תוצאות ה-AMH וה-AFC מוערכות על ידי הרופא/ה יחד עם הגיל וממצאים קליניים נוספים.

אם תרצו לדעת מה המשמעות של ערכי ה-AMH והזקיקים האנטרליים שלכם עבור המצב האישי שלכם, תוכלו לקבוע פגישה עם צוות GynoLife IVF ולקבל הערכה אישית.

כמה עוברים כדאי להחזיר?

בעבר היה נפוץ להחזיר יותר מעובר אחד כדי להגביר את הסיכוי להיריון מרובה עוברים; אך מכיוון שהיריונות מרובי עוברים מגבירים סיכונים הן לאם והן לתינוק, כמו לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך וסיבוכי היריון, כיום במקרים רבים מומלצת החזרת עובר בודד (SET). החזרה של בלסטוציסט בודד באיכות מתאימה, בעזרת טכניקות מעבדה מודרניות, מפחיתה משמעותית את הסיכון להיריון מרובה עוברים, ומטרתה להתקדם ללא פשרה על הצלחת הטיפול. ההחלטה כמה עוברים להחזיר מתקבלת יחד עם הרופא/ה באופן אישי, תוך התחשבות בגורמים כמו גיל המטופלת, ההיסטוריה הטיפולית הקודמת, איכות העוברים והמצב הבריאותי הכללי.

הקפאת עוברים עודפים

עוברים עודפים באיכות מתאימה שלא נעשה בהם שימוש להחזרה במחזור מסוים, ניתן לשמר בשיטת ההקפאה (ויטריפיקציה). כך, אם לא נוצר היריון במחזור הטרי, או אם מתוכנן ילד נוסף בעתיד, ניתן לבצע החזרת עובר קפוא (FET) מבלי לעבור שוב את כל תהליך הגירוי והשאיבה. ההקפאה מאפשרת להעריך את העוברים שהתקבלו לאורך זמן, מבלי לחשוף את המטופלת לעומס טיפולי חוזר ולשימוש תרופתי מיותר.

ציפיות ריאליות: אין מספר מדויק ואין ערבות

מכיוון שהמלאי השחלתי, הגיל, ההרכב ההורמונלי והתגובה לטיפול שונים אצל כל מטופלת, לא נכון לתת מספר מדויק וכללי מהסוג “כדי להיכנס להיריון צריך כך וכך ביציות או זקיקים”. אצל חלק מהמטופלות ניתן להשיג היריון בריא עם מספר קטן של זקיקים וביציות, בעוד שאצל מטופלות אחרות, למרות מספרים גבוהים יותר, עשויות להתקבל תוצאות שונות. החשוב הוא שכל שלב בתהליך יעוקב מקרוב על ידי הרופא/ה, שפרוטוקול הטיפול יותאם אישית, ושאיכות העוברים המתקבלים תוערך לפני הכמות.

אם תרצו ללמוד באופן אישי מה המשמעות של מצב הביציות והזקיקים שלכם עבור הטיפול שלכם, תוכלו לשוחח עם צוות המומחים של GynoLife IVF ולבנות יחד תוכנית פעולה המותאמת למצבכם.